ההיסטוריה של צפון קפריסין היא סיפור מרתק של פלישות, אימפריות והיתוך תרבותי. אי זה בים התיכון היה עד לעלייתן ונפילתן של תרבויות רבות, שכל אחת מהן הותירה חותם בל יימחה על נופו ואנשיו.

עלייתה של הציוויליזציה

עקבות הפעילות האנושית המוקדמות ביותר בקפריסין מתוארכות לסביבות 8,500 – 8,000 לפנה”ס, כאשר ציידים-לקטים שוטטו בשטחיה. המתיישבים הראשונים, הידועים ככירקוטיאנים, התבססו בין 7,000 – 5,300 לפנה”ס. האי עבר אז לתקופת הכלקולית או תקופת הנחושת בסביבות 4,000 – 2,500 לפנה”ס, אשר התאפיינה ביצירת תליוני צלב מאבן.

מתקופת הברונזה ועד התקופה ההלניסטית

תקופות הברונזה הקפריסאיות, שנמשכו בין 2,700 – 1,050 לפנה”ס, ראו את כניסתם של בקר, סוסים וסגנון ייחודי של כלי חרס. תקופת הברונזה המאוחרת התאפיינה בערי מדינה בעלות כתב כמו אנקומי-אלסיה וכיתיון. האי עבר אז תחת השפעתן של אימפריות שונות, כולל החיתים, המצרים והפרסים. התקופה ההלניסטית, מ-333 – 58 לפנה”ס, החלה עם יורשיו של אלכסנדר הגדול שהקימו את שלטונם על קפריסין.

שלטון רומי וביזנטי

משנת 58 לפנה”ס עד 395 לספירה, האימפריה הרומית הביאה תקופה ממושכת של שגשוג לקפריסין. לאחר חלוקת האימפריה הרומית, קפריסין הפכה לחלק מהאימפריה הביזנטית. תקופה זו, שנמשכה מ-395 – 649 לספירה, ראתה את המרת האי מפגאניזם לנצרות אורתודוקסית.

תככים מימי הביניים

המאות שלאחר מכן היו סוערות, כאשר קפריסין נלכדה בין האימפריות הביזנטית והאסלאמית. האי חזר לשליטה ביזנטית בין השנים 965 – 1191. עם זאת, סוף המאה ה-12 ראה את ריצ’רד הראשון, מלך אנגליה, ואת אבירי הטמפלרים שולטים בקפריסין לזמן קצר. שושלת הלוסיגנאן הפרנקית השתלטה אז בין השנים 1192 – 1489, ואחריה שלטון ונציאני עד 1570.

תקופות עות’מאנית ובריטית

האימפריה העות’מאנית סיפחה את קפריסין בשנת 1571, מה שסימן את תחילת שלטון שנמשך ארבע מאות שנים. בשנת 1878, כחלק מברית הגנה, הועברה ניהול קפריסין לבריטניה. האי הפך רשמית למושבת כתר בריטית בשנת 1925.

זמנים מודרניים

המאה ה-20 הייתה תקופה של שינויים פוליטיים משמעותיים עבור קפריסין. בשנת 1960, הרפובליקה של קפריסין נוסדה על ידי הקהילות הטורקיות והיווניות-קפריסאיות כאחד. עם זאת, סכסוכים בין-קהילתיים בשנת 1963 הובילו לקריסת השלטון החוקתי. הפיכה צבאית בשנת 1974 על ידי קציני צבא יוונים ששאפו לאיחוד עם יוון גרמה להתערבות צבאית טורקית. התערבות זו הובילה לחלוקת האי לצפון הטורקי-קפריסאי ולדרום היווני-קפריסאי. בשנת 1983, הוקמה הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין.

תחילת המאה ראתה ניסיונות לאיחוד, עם דיאלוגים ומשא ומתן שהתקיימו בין השנים 2002-3. בשנת 2003, לאחר 30 שנה, נפתחו גבולות בין הצפון לדרום. שנת 2004 הייתה שנה מכרעת, עם משאלי עם כפולים על איחוד האי תחת תוכנית האו”ם של אנאן. בעוד שהטורקים-קפריסאים קיבלו את התוכנית, היוונים-קפריסאים דחו אותה. כתוצאה מכך, רק דרום קפריסין היווני-קפריסאי הפך לחבר באיחוד האירופי.

ההיסטוריה של צפון קפריסין היא עדות לחוסנה ויכולת ההסתגלות שלה. למרות האתגרים, האי נותר מגדלור של מורשת תרבותית וחשיבות היסטורית בים התיכון.