קפריסין הפרהיסטורית

העדות המוקדמת ביותר לנוכחות אנושית בקפריסין מתוארכת לסביבות 9700 לפני הספירה. התושבים הראשונים היו ציידים-לקטים, ומשנת 8500 עד 7000 לפני הספירה, התקופה הנאוליתית הפרה-קרמית סימנה את הופעתן של קהילות מיושבות. הכפר חירוקיטיה, המתוארך לאלף ה-6 לפני הספירה, הוא אחד מהאתרים הניאוליתיים השמורים ביותר. בתיה המעגליים, שדומים לכוורות, היו מוקפים בחומות הגנה, המציעות הצצה לחיי הישיבה המוקדמים.

 

התקופה הכלקוליתית

בסביבות 3800 לפני הספירה, במהלך התקופה הכלקוליתית, התרחשו התקדמות טכנולוגית קלה. החלו לכרות נחושת בכמויות קטנות, ובעלי מלאכה מקומיים יצרו פסלונים מפיקרוליט, מינרל מקומי. העידן ראה את המעבר לעבר פרקטיקות מתכות מתקדמות יותר.

פריחת עידן הברונזה

בשנת 2400 לפני הספירה, מתיישבים מהמזרח הקרוב הציגו טכנולוגיות חדשות והקימו את המרכזים העירוניים הראשונים. נחושת החלה להחליף כלי אבן וכלי נשק, והגבירה משמעותית את המסחר. קפריסין שגשגה באמצעות רשתות מסחר נרחבות עם מצרים ואסיה, וסימנה את אחת התקופות העשירות שלה.

 

השפעה יוונית

בעקבות מלחמת טרויה בסביבות המאות ה-8 וה-7 לפני הספירה, התיישבו האכאים היוונים בקפריסין, והביאו איתם את שפתם, דתם ומנהגיהם. ערים כמו סולואי, קוריון, סלמיס, קיטיון ופאפוס הוקמו, והפכו למרכזים עירוניים מרכזיים.

ממלכות וכיבושים קפריסאים

במהלך תקופה זו נפלה קפריסין תחת השפעתם של שליטים שונים, ביניהם האשורים, המצרים והפרסים. אישים בולטים מתקופה זו כוללים את הפילוסוף זינו מציטיום ואוגוראס, מלך סלמיס, שנלחם נגד השליטה הפרסית בתחילת המאה ה-4 לפני הספירה.

 

התקופה ההלניסטית והרומית

בשנת 333 לפנה"ס, אלכסנדר מוקדון שילב את קפריסין באימפריה שלו. לאחר מותו השתלט אחד הגנרלים שלו, תלמי, על האי. תחת השלטון התלמי, האי היה מאוחד, כשפאפוס הפכה לבירה. בשנת 58 לפנה"ס, קפריסין הפכה למחוז רומאי, ממנפת את מכרות הנחושת שלה ובונה מבנים חדשים, אמפיתאטראות, מקדשים וגימנסיה.

התנצרות והתקופה הביזנטית

הנצרות הוצגה על ידי השליחים ברנבא ופאולוס, וקפריסין הפכה למדינה הראשונה שנשלטה על ידי פרוקונסול נוצרי, סרגיוס פאולוס. לאחר חלוקת האימפריה הרומית בשנת 395 לספירה הפכה קפריסין לחלק מהאימפריה הביזנטית. למרות פלישות, כולל אלה של ערבים בשנת 647 לספירה, קפריסין נותרה בעיקרה בשליטה ביזנטית עד שנת 965 לספירה.

 

השלטון הצלבני והוונציאני

בשנת 1185, האציל הביזנטי אייזיק קומננוס הכריז על עצמו כשליט קפריסין אך הודח על ידי ריצ'רד לב הארי בשנת 1191. לאחר מכן, ריצ'רד מכר את האי לאבירים הטמפלרים, שהתמודדו עם התנגדות מקומית, מה שגרם לו למכור אותו לאציל הצרפתי גאי דה לוזינן. . תחת שלטון לוסינן, קפריסין פרחה, עם בניית כנסיות ומנזרים. עם זאת, בשנת 1489 השתלטה הרפובליקה הוונציאנית, וביצרה את האי אך לא הצליחה לאבטח אותו מפני הכוחות העות'מאניים.

שלטון עות'מאני ובריטי

בשנת 1571, האימפריה העות'מאנית כבשה את קפריסין, ושלטה במשך כ-300 שנה. הם החזירו את ההיררכיה האורתודוקסית, דיכאו את הכנסייה הקתולית והטילו מסים גבוהים יותר, והביאו אלפי מתיישבים טורקים.

ב-1878 חכרה בריטניה את קפריסין מהאימפריה העות'מאנית, ובסופו של דבר סיפחה אותה ב-1914 והכריזה עליה כמושבה ב-1925. הקפריסאים קיוו לאיחוד עם יוון, אך במקום זאת התמודדו עם שלטון קולוניאלי בריטי, מה שהוביל להתקוממויות אלימות לקראת עצמאות ב-1950.

עצמאות וחלוקה

ב-1960, קפריסין קיבלה עצמאות במסגרת הסכם ציריך ולונדון, עם בריטניה, יוון וטורקיה כערבות. עם זאת, סכסוך בין קהילתי בין קפריסאים יוונים וטורקים הוביל לפילוג נוסף. ב-1974, בעקבות הפיכה בגיבוי יווני, פלשה טורקיה לקפריסין, מה שהוביל להכרזה על הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין ב-1983, שהוכרה רק על ידי טורקיה.

קפריסין המודרנית

כיום, קפריסין נותרה מחולקת, עם 37% של האי בשליטה של קפריסאים טורקים. למרות זאת, קפריסין ידועה בהיסטוריה העשירה ובמורשת התרבותית שלה, המושכת מבקרים מרחבי העולם לאתריה העתיקים ולנופיה היפים.

ההיסטוריה המרובדת של קפריסין של השפעות מגוונות הופכת אותה לאחד היעדים המרתקים ביותר בים התיכון.